Posts Tagged ‘ישראל’

הדבר היה ככה (בלוגרית אורחת)

10/06/2010

 הדבר היה ככה. כך קוראים לספר הביוגרפי שמאיר שלו כתב על סבתו טוניה. גם כך התחיל כל סיפור שטוניה סיפרה ובעקבותיה כך גם מדברים כל צאצאיה כולל הסופר.

הספר הוא ספר זיכרונות על מושב נהלל בשנות ה30 ועל ירושלים בשנים שהיא היתה נתונה במצור.

הוא גם ספר על מושג  הזיכרון ומשפט הכותרת הוא משחק מילים אודות העובדה שאנו, הקוראים, מסופקים אם הסיפורים באמת קראו "ככה" או שמא קראו "ככה.”

נהניתי לקרוא הדבר היה ככה  ולמרות שטוניה היתה דמות טרגית, הספר מאד משעשע וגם למדתי על העבר.

 

 

כולנו מצפים לבואם של הגמדים…

29/05/2010

אני כותבת עכשיו כשאני עדיין נמצאת תחת ההשפעה של הספר שום גמדים לא יבואו של שרה שילה.  הספר הקסים אותי מהשורה הראשונה, בעיקר בגלל השפה המיוחדת שלה (אני בד"כ מתרשמת מהכתיבה והשפה של ספרים הרבה יותר מאשר מהעלילה).  הסופרת עצמה מציינת  שהספר כתוב "בשפה נמוכה" אך אני חושבת שפחות שיפוטי לקרוא לה פשוט "שפה רגילה" – כי בינינו, מי מדבר ביום-יום כמו טקסט של ספר? הדיבור של סימונה, הדמות שפותחת את הספר, הצליח יותר מכל תיאור לצייר לנו אותה בצורה אמינה כל כך!  מה שמקסים בעיני היא העובדה שגם אם המילים הפשוטות של הדמויות, הם מצליחים לצייר לנו דימויים עשירים ומיוחדים.  ובאמת – למה לנו לחשוב שחוסר ידיעה של עברית תקנית, או דיבור "נמוך" מצביע על יכולותיו השכליות של הדובר? סימונה עלתה לארץ בהיותה נערה, ועברית אינה שפת אמה – האם זו סיבה שלא תהינה לה מחשבות מענינות ואפילו נשגבות?

חוץ מזה, כל אחת שהיא אמא לילדים יכולה להזדהות עם התסכול שלה, למשל בקטע המובא בהמשך.  גם אם אינך מורוקאית, אינך עניה, אינך אלמנה – עצם העול של הבית והילדים משותף לנשים בכל המגזרים והדתות.  אז הנה אחד הקטעים שמצא לו הד אצלי בלב:

בשביל מה יש לי להיכנס במקלט? בשביל מה יש לי לקום מחר בבוקר? בשביל העבודות? איי! באמת עצוב. איך תעזוב סימונה את העבודות שלה? מה יעשו העבודות של סימונה שהיא תעוף לכוכבים? מסכנות העבודות של סימונה, בטח יֵשבו עליה שבעה.

העבודות שאני משאירה אותם בבוקר יושבות לי בבית רגל על רגל, מחכות לרגע שאני יחזור מהעבודות של המעון. איך שאני פותחת את הדלת של הבית, ישר מתנפלת עלי אחת ותכף עוד אחת, חושבות מצאו כדור מסמרטוטים. כל היום ישבו בבית, חיכו לסימונה שתבוא להם, ואחרי שנחו להם כל היום, מה, לא יהיה להם את הכוח לשחק אִתה? העבודה של הגיהוץ זורקת אותי לכיור, והכיור איך שנהיה ריק מעיף אותי למטאטא, והמטאטא לאמבטיה לרחוץ את הקטנים, והאמבטיה לגז להכין משהו לערב לאכול, ומהגז בחזרה לכיור. ומהכיור להוריד את הכביסה ולקפל אותה, ומהקיפול–כביסה לחוט ומחט. רגע אחד לא עוצרות העבודות וצוחקות עלי, צוחקות להם ככה עד האחרונה שמקבלת אותי לידיים שלה ורואה שאין לה מה לזרוק. אין סימונה. רואה שהיא לא יכולה לצחוק יותר עם הפרצוף שיש לי, ועוזבת אותי ליפול על המיטה.

 באמת תודה.  רבע לארבע בבוקר. זה הזמן שלי לקום.  קמה ברבע לארבע — מספיקה. קמה בארבע ועשרה, ארבע ורבע — הלך היום

בספר מסופר בהרחבה על הרגשות הפחד של התושבים מהכונונות, מהשהייה במקלטים, הפחד מחדירת מחבלים ועוד.  למרות שמדובר בשנות השבעים, נראה כי דבר לא השתנה (אולי רק מקום האירועים…). כל מי שמכיר מקרוב תושבים שחיים בצל טילים והאזעקות יבין עד כמה מדוייקים התיאורים וההרגשות של הדמויות השונות.  כמו שאומרים "תקראו אליהם – תראו אותנו".

ביקורת (הארץ)

נומה עמק, ארץ תפארת

20/05/2010

הכותרת לקוחה כמובן משיר העמק, אותו שיר יפהפה שנכתב ע"י נתן אלתרמן בשנת 1934. 

השבוע החלו בישובי עמק יזרעאל חגיגות שנת המאה להתישבות בעמק, שהחל בשנת 1910 בעלייה על הקרקע של מרחביה (כיום קיבוץ מרחביה).  בהקשר לנושא זה של התישבות בעמק יזרעאל הייתי רוצה לכתוב על הספר המוכר של מאיר שלו רומן רוסי. לצערי, קראתי רק חצי מהספר, ולא ראיתי בו את כל המעלות שאפשר למצוא בביקורות עליו. אני מקווה לחזור לקרוא את המשך הספר כאשר יהיה לי יותר זמן פנוי – אולי בחופשת הקיץ?

הייתי שמחה לשמוע מקוראים אחרים מה הם חושבים על הספר!

בואי הרוח / חיים סבתו

11/04/2010

לקראת יום השואה, קראתי שוב (בפעם השלישית) את ספרו של ר' חיים סבתו בואי הרוח.  אחת הסגולות של ספריו בעיני, היא שאפשר לקרוא בהם שוב ושוב ותמיד לגלות בהם משהו חדש!

כאן לא מדובר במה שהיינו פעם מכנים "ספר שואה".  העלילה מתרחשת שנים לאחר השואה, ואין בו תיאור זוועות. ובכל זאת, מדובר בספר מרגש שהשואה והשפעותיה עוברות בו כחוט השני.  ההתייחסות המעודנת לנושא השואה, שנחשף בפני הקורא טיפין טיפין כפי שנחשף גם בפני הילד המספר במשך השנים, נותנת עוצמה מיוחדת לסיפור שקרא ב"עולם האחר".

בשביעי של פסח קראנו בהפטרה מתוך ספר יחזקאל את נבואת העצמות היבשות הידועה, ובתוכה גם הפסוק וַיּאמֶר אֵלַי: הִנָּבֵא אֶל הָרוּח, … מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ" (יחזקאל לז, ט). ספר זה מכפל בתוכו רוחות הרבה: מהרוח הקרה הנושבת בחורף הקשה בדרך לתלמוד התורה, ועד לרוח המפעמת בלומדי התורה במעברה, בבית הכנסת ובישיבת ההסדר.

סיפורו של הילד חיים העולה החדש ממצרים וחברו ניצול השואה ההונגרי, מהשואה עד מלחמת יום הכיפורים ועד למאה ה-21 הוא תמצית סיפור העם היהודי בדור השואה והתקומה, ואף לאורך כל הדורות והגלויות.