Archive for the ‘תולדות ישראל’ Category

הדבר היה ככה (בלוגרית אורחת)

10/06/2010

 הדבר היה ככה. כך קוראים לספר הביוגרפי שמאיר שלו כתב על סבתו טוניה. גם כך התחיל כל סיפור שטוניה סיפרה ובעקבותיה כך גם מדברים כל צאצאיה כולל הסופר.

הספר הוא ספר זיכרונות על מושב נהלל בשנות ה30 ועל ירושלים בשנים שהיא היתה נתונה במצור.

הוא גם ספר על מושג  הזיכרון ומשפט הכותרת הוא משחק מילים אודות העובדה שאנו, הקוראים, מסופקים אם הסיפורים באמת קראו "ככה" או שמא קראו "ככה.”

נהניתי לקרוא הדבר היה ככה  ולמרות שטוניה היתה דמות טרגית, הספר מאד משעשע וגם למדתי על העבר.

 

 

נומה עמק, ארץ תפארת

20/05/2010

הכותרת לקוחה כמובן משיר העמק, אותו שיר יפהפה שנכתב ע"י נתן אלתרמן בשנת 1934. 

השבוע החלו בישובי עמק יזרעאל חגיגות שנת המאה להתישבות בעמק, שהחל בשנת 1910 בעלייה על הקרקע של מרחביה (כיום קיבוץ מרחביה).  בהקשר לנושא זה של התישבות בעמק יזרעאל הייתי רוצה לכתוב על הספר המוכר של מאיר שלו רומן רוסי. לצערי, קראתי רק חצי מהספר, ולא ראיתי בו את כל המעלות שאפשר למצוא בביקורות עליו. אני מקווה לחזור לקרוא את המשך הספר כאשר יהיה לי יותר זמן פנוי – אולי בחופשת הקיץ?

הייתי שמחה לשמוע מקוראים אחרים מה הם חושבים על הספר!

לכבוד יום ירושלים

11/05/2010

הפעם לא אכתוב על ספר, אלא על זכרון ילדות  של יום ירושלים. וכך היה הסיפור: כאשר חגגו 10 שנים לאיחוד ירושלים, ואני תלמידת תיכון וחנונית-על, חניכי בני עקיבא במונטריאל קבלו על עצמם (או שהוטל עליהם…) להכין טכס ליום ירושלים שבעצם היווה הטכס המרכזי של הקהילה היהודית כולה.  הופעתי אז בהצגה בשם "ששת הימים ושבעת השערים", מתורגם לאנגלית. עד היום אני זוכרת בעל פה את התפקיד שלי (בתור שער יפו) ועוד טכסטים מתוך ההצגה, למשל שירו של יהודה עמיחי "העיר משחקת מחבואים":

העיר משחקת מחבואים בין שמותיה
ירושלים, אל קודס,שלם, ג'רו, ירו,
לוחשת: יבוס, יבוס, יבוס, בחשכה.
בוכה בגעגועים: אליה קפיטולינה, אליה, אליה.
היא באה אל כל אחד הקורא לה
בלילה לבדו. אך אנו יודעים
מי בא אל מי

לצערי לא הצלחתי למצוא את השיר כולו, וגם לא את תסריט ההצגה המקורי. את התסריט באנגלית אני בטוחה ששמרתי…

ולסיום עוד שיר חשוב על ירושלים, הפעם מתוך תהילים:

תהילים פרק קכב

א  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, לְדָוִד:
שָׂמַחְתִּי, בְּאֹמְרִים לִי–    בֵּית ה' נֵלֵךְ.
ב  עֹמְדוֹת, הָיוּ רַגְלֵינוּ–    בִּשְׁעָרַיִךְ, יְרוּשָׁלָיִם.
ג  יְרוּשָׁלַים הַבְּנוּיָה–    כְּעִיר, שֶׁחֻבְּרָה-לָּהּ יַחְדָּו.
ד  שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים, שִׁבְטֵי-יָהּ–עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל:    לְהדוֹת, לְשֵׁם ה'.
ה  כִּי שָׁמָּה, יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט:    כִּסְאוֹת, לְבֵית דָּוִד.
ו  שַׁאֲלוּ, שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָיִם;    יִשְׁלָיוּ, אהֲבָיִךְ.
ז  יְהִי-שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ;    שַׁלְוָה, בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ.
ח  לְמַעַן, אַחַי וְרֵעָי–    אֲדַבְּרָה-נָּא שָׁלוֹם בָּךְ.
ט  לְמַעַן, בֵּית-ה' אלוקינו —    אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ.

מלכה נפלה

20/04/2010

ילדי כפר עציון / עמיה ליבליך

בד' אייר תש"ח נפל קיבוץ כפר עציון, וכמעט כל הלוחמים נהרגו (127 לוחמים) והאחרים נלקחו בשבי. בהתיחסות לגבורה של מגיני כפר עציון אמר בן גוריון: "אם קיימת ירושלים עברית.. אזי התודה הראשונה של ההיסטוריה הישראלית ושל העם כולו נתונה על כך בראש ובראשונה ללוחמי גוש עציון …".  בעת נפילת כפר עציון שהו בו לוחמים בלבד, לאחר שמספר חודשים קודם לכן פונו האמהות והילדים לירושלים.  בספר זה פרופ' עמיה ליבליך מספרת את סיפורם של ילדי כפר עציון, שרובם התיתמו מאב, מילדותם בקיבוץ ועד לבגרותם. 

כבר בהיותי חניכת בני עקיבא בחו"ל התחנכתו על סיפור הגבורה של גוש עציון, ופרטיו היו ידועים לנו היטב. ג ם פרופ' ליבליך תוהה בתחילת ספרה האם יש צורך לספר את הסיפור של ילדי כפר עציון, הלא הסיפור "מוכר לכל". בכל זאת, לאחר פניה שהתקבלה ממספר "ילדים" היא אכן לקחה על עצמה לחקור את הנושא והתוצאה היא הספר ילדי כפר עציון.

במבוא לספר פרופ' ליבליך כותבת "עלתה לנגד עיניי האנלוגיה בין סיפור הבנייה, החורבן והשיבה מחדש של כפר עציון לאדמתו לבין תמצית הסיפור הציוני; סיפור הגולה מארץ ישראל והתקומה המחודשת של העם בארצו.  נראה אפוא כי סיפור כפר עציון יכול להוות אספקלריה זמינה ומיוחדת לליבון משמעותו של המיתוס העיקרי שעל פיו כוננה ההיסטוריה של העם היהודי, ומקומו בחיי היחידים המשתייכים לציבור זה."

ביקורת על הספר

 

מי שרוצה לדעת עוד על סיפור כפר עציון מוזמן לבדוק את הקישורים הבאים:
אתר ההנצחה והמורשת של כפר עציון

אלבום ילדי כפר עציון

היסטוריה של גוש עציון

בואי הרוח / חיים סבתו

11/04/2010

לקראת יום השואה, קראתי שוב (בפעם השלישית) את ספרו של ר' חיים סבתו בואי הרוח.  אחת הסגולות של ספריו בעיני, היא שאפשר לקרוא בהם שוב ושוב ותמיד לגלות בהם משהו חדש!

כאן לא מדובר במה שהיינו פעם מכנים "ספר שואה".  העלילה מתרחשת שנים לאחר השואה, ואין בו תיאור זוועות. ובכל זאת, מדובר בספר מרגש שהשואה והשפעותיה עוברות בו כחוט השני.  ההתייחסות המעודנת לנושא השואה, שנחשף בפני הקורא טיפין טיפין כפי שנחשף גם בפני הילד המספר במשך השנים, נותנת עוצמה מיוחדת לסיפור שקרא ב"עולם האחר".

בשביעי של פסח קראנו בהפטרה מתוך ספר יחזקאל את נבואת העצמות היבשות הידועה, ובתוכה גם הפסוק וַיּאמֶר אֵלַי: הִנָּבֵא אֶל הָרוּח, … מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ" (יחזקאל לז, ט). ספר זה מכפל בתוכו רוחות הרבה: מהרוח הקרה הנושבת בחורף הקשה בדרך לתלמוד התורה, ועד לרוח המפעמת בלומדי התורה במעברה, בבית הכנסת ובישיבת ההסדר.

סיפורו של הילד חיים העולה החדש ממצרים וחברו ניצול השואה ההונגרי, מהשואה עד מלחמת יום הכיפורים ועד למאה ה-21 הוא תמצית סיפור העם היהודי בדור השואה והתקומה, ואף לאורך כל הדורות והגלויות.

סיפור מרגש ומלא תקווה

06/04/2010

Explosion d'une Vie: L'histoire de Laurent Blum / Chantal Aikhenbaum
(התפוצצות של החיים: הסיפור של לורן בלום)
הסיפור המרגש של לורן, אשר נפצע באורח אנוש בפיגוע הכפול ברח' בן יהודה בדצמבר 2001, והצליח להשתקם ולהקים משפחה.
למרות שלא קראתי ספר בצרפתית מאז בחינת הבגרות בצרפתית בשנת 1979, קראתי את הספר הזה על חבר שלנו לורן.

מדהים איך הסופרת הצליחה לכלול בספר קצר את חייו לפני הפיגוע, כולל הרקע של אביו ניצול השואה, את ההתמודדות של בני המשפחה עם הפציעה ואת תהליך השיקום.
(למען הגילוי הנאות: לורן הוא אח של חברתי הטובה ביותר, ובנוסף, אמי טפלה בו בשיקום בהדסה הר הצופים במשך חודשים רבים.)

חובה לכל מי שחי בארץ הזאת באינטיפדה השניה, וכפי שהגדירה זאת הסופרת: עשרות הרוגים ומאות פצועים היו בירושלים באותן השנים. לורן הוא אחד מהם.
הספר מוקדש לכל הפצועים ובני משפחותיהם.

אם אתם מסוגלים לקרוא בצרפתית – רוצו לקנות.
אם לא – תצטרכו להמתין לתרגומים לאנגלית או לעברית, שמתוכננים להמשך.