Archive for the ‘ספרים שקראתי’ Category

כולנו מצפים לבואם של הגמדים…

29/05/2010

אני כותבת עכשיו כשאני עדיין נמצאת תחת ההשפעה של הספר שום גמדים לא יבואו של שרה שילה.  הספר הקסים אותי מהשורה הראשונה, בעיקר בגלל השפה המיוחדת שלה (אני בד"כ מתרשמת מהכתיבה והשפה של ספרים הרבה יותר מאשר מהעלילה).  הסופרת עצמה מציינת  שהספר כתוב "בשפה נמוכה" אך אני חושבת שפחות שיפוטי לקרוא לה פשוט "שפה רגילה" – כי בינינו, מי מדבר ביום-יום כמו טקסט של ספר? הדיבור של סימונה, הדמות שפותחת את הספר, הצליח יותר מכל תיאור לצייר לנו אותה בצורה אמינה כל כך!  מה שמקסים בעיני היא העובדה שגם אם המילים הפשוטות של הדמויות, הם מצליחים לצייר לנו דימויים עשירים ומיוחדים.  ובאמת – למה לנו לחשוב שחוסר ידיעה של עברית תקנית, או דיבור "נמוך" מצביע על יכולותיו השכליות של הדובר? סימונה עלתה לארץ בהיותה נערה, ועברית אינה שפת אמה – האם זו סיבה שלא תהינה לה מחשבות מענינות ואפילו נשגבות?

חוץ מזה, כל אחת שהיא אמא לילדים יכולה להזדהות עם התסכול שלה, למשל בקטע המובא בהמשך.  גם אם אינך מורוקאית, אינך עניה, אינך אלמנה – עצם העול של הבית והילדים משותף לנשים בכל המגזרים והדתות.  אז הנה אחד הקטעים שמצא לו הד אצלי בלב:

בשביל מה יש לי להיכנס במקלט? בשביל מה יש לי לקום מחר בבוקר? בשביל העבודות? איי! באמת עצוב. איך תעזוב סימונה את העבודות שלה? מה יעשו העבודות של סימונה שהיא תעוף לכוכבים? מסכנות העבודות של סימונה, בטח יֵשבו עליה שבעה.

העבודות שאני משאירה אותם בבוקר יושבות לי בבית רגל על רגל, מחכות לרגע שאני יחזור מהעבודות של המעון. איך שאני פותחת את הדלת של הבית, ישר מתנפלת עלי אחת ותכף עוד אחת, חושבות מצאו כדור מסמרטוטים. כל היום ישבו בבית, חיכו לסימונה שתבוא להם, ואחרי שנחו להם כל היום, מה, לא יהיה להם את הכוח לשחק אִתה? העבודה של הגיהוץ זורקת אותי לכיור, והכיור איך שנהיה ריק מעיף אותי למטאטא, והמטאטא לאמבטיה לרחוץ את הקטנים, והאמבטיה לגז להכין משהו לערב לאכול, ומהגז בחזרה לכיור. ומהכיור להוריד את הכביסה ולקפל אותה, ומהקיפול–כביסה לחוט ומחט. רגע אחד לא עוצרות העבודות וצוחקות עלי, צוחקות להם ככה עד האחרונה שמקבלת אותי לידיים שלה ורואה שאין לה מה לזרוק. אין סימונה. רואה שהיא לא יכולה לצחוק יותר עם הפרצוף שיש לי, ועוזבת אותי ליפול על המיטה.

 באמת תודה.  רבע לארבע בבוקר. זה הזמן שלי לקום.  קמה ברבע לארבע — מספיקה. קמה בארבע ועשרה, ארבע ורבע — הלך היום

בספר מסופר בהרחבה על הרגשות הפחד של התושבים מהכונונות, מהשהייה במקלטים, הפחד מחדירת מחבלים ועוד.  למרות שמדובר בשנות השבעים, נראה כי דבר לא השתנה (אולי רק מקום האירועים…). כל מי שמכיר מקרוב תושבים שחיים בצל טילים והאזעקות יבין עד כמה מדוייקים התיאורים וההרגשות של הדמויות השונות.  כמו שאומרים "תקראו אליהם – תראו אותנו".

ביקורת (הארץ)

מודעות פרסומת

משפחתי וחיות אחרות

30/04/2010

כרגע סיימתי לקרוא ספר קצת מוזר בשם Fault Lines.  חוץ מהמבנה הלא שגרתי של העלילה, אשר עוקבת אחר הסטוריה משפחתית בדילוגים אחורה של 20 שנה מדור לדור, כאשר בכל פרק המספר הוא ילד בן 6 (הנין, הנכד, האם, הסבתא), גם התוכן הפתיע אותי.  במרכז הסיפור עומד פרשה משנות השואה שלא הכרתי כלל.  עד כדי כך, שהלכתי לחפש אחר כך באינטרנט כדי לראות עם אין מדובר בבדיה של הסופרת…  ספר מענין מאד מהרבה בחינות, שנותן חומר למחשבה. רוב הקוראים שבקרו את הספר ברשת התלוננו על הפרק הראשון, שמסופר ע"י ילד בן זמננו, ואמור שאינו אמין. לצערי, מתוקף עבודתי במרכז סיוע לקרבנות תקיפה מינית אני יודעת שגם התיאור הגרפי וגם התגובות של הילד לחומר שנחשף אליו באינטרנט הם דבר שקורה כל יום.

בשורה התחתונה: לא יכנס לרשימת הספרים האהובים ביותר, אך מענין וכדאי לקרוא.

מלכה נפלה

20/04/2010

ילדי כפר עציון / עמיה ליבליך

בד' אייר תש"ח נפל קיבוץ כפר עציון, וכמעט כל הלוחמים נהרגו (127 לוחמים) והאחרים נלקחו בשבי. בהתיחסות לגבורה של מגיני כפר עציון אמר בן גוריון: "אם קיימת ירושלים עברית.. אזי התודה הראשונה של ההיסטוריה הישראלית ושל העם כולו נתונה על כך בראש ובראשונה ללוחמי גוש עציון …".  בעת נפילת כפר עציון שהו בו לוחמים בלבד, לאחר שמספר חודשים קודם לכן פונו האמהות והילדים לירושלים.  בספר זה פרופ' עמיה ליבליך מספרת את סיפורם של ילדי כפר עציון, שרובם התיתמו מאב, מילדותם בקיבוץ ועד לבגרותם. 

כבר בהיותי חניכת בני עקיבא בחו"ל התחנכתו על סיפור הגבורה של גוש עציון, ופרטיו היו ידועים לנו היטב. ג ם פרופ' ליבליך תוהה בתחילת ספרה האם יש צורך לספר את הסיפור של ילדי כפר עציון, הלא הסיפור "מוכר לכל". בכל זאת, לאחר פניה שהתקבלה ממספר "ילדים" היא אכן לקחה על עצמה לחקור את הנושא והתוצאה היא הספר ילדי כפר עציון.

במבוא לספר פרופ' ליבליך כותבת "עלתה לנגד עיניי האנלוגיה בין סיפור הבנייה, החורבן והשיבה מחדש של כפר עציון לאדמתו לבין תמצית הסיפור הציוני; סיפור הגולה מארץ ישראל והתקומה המחודשת של העם בארצו.  נראה אפוא כי סיפור כפר עציון יכול להוות אספקלריה זמינה ומיוחדת לליבון משמעותו של המיתוס העיקרי שעל פיו כוננה ההיסטוריה של העם היהודי, ומקומו בחיי היחידים המשתייכים לציבור זה."

ביקורת על הספר

 

מי שרוצה לדעת עוד על סיפור כפר עציון מוזמן לבדוק את הקישורים הבאים:
אתר ההנצחה והמורשת של כפר עציון

אלבום ילדי כפר עציון

היסטוריה של גוש עציון