המגרש ברחוב הנביאים

בחול המועד פסח יצאתי לסיור ברחובות ירושלים שהסתיים במגרש משחקים ליד רחוב הנביאים, מגרש מוחבא מהעין שלא ידעתי על קיומו למרות שעברתי שם הרבה פעמים בדרך לקניות ולאוטובוסים…  המדריך סיפר שבעבר, לפני שהביאו לכאן את מתקני המשחק, המגרש שימש את הילדים בשכונות הקרובות למשחקי כדורגל. הוא תיאר את הילדים ממגזרים שונים שהיו באים לשם לשחק – חרדים ודתיים, אשכנזים ותימנים, ואיך היה כיף לברוח מהלימודים ולבוא לשחק עם שאר ה"ילדים השובבים" שלא רצו לשבת בתלמוד תורה ביום שמש יפה.

כאשר הקשבתי לתיאור הזה, עבר בי צמרמורת: המגרש היה נשמע לי מוכר. כשבאתי הביתה פתחתי את הספר כעפעפי שחר של חיים סבתו, וקראתי את הקטע על מגרש המשחקים בו שיחק גיבור הספר עם חבריו:

"לפני חמישים שנה שיחקנו בשדה ברחוב הנביאים. זוכר אתה, השדה שהיתה שם ליד בניין התלמוד-תורה, מקום שילדי השכונות אהבו לשחק בו. ארבעה ילדים היינו שם. יהודה טוויל הדוקטור, משה דוד האברך, רחמים כליפה המנגן, ואני. כמעט בכל יום היינו משחקים שם. שכנים היינו וחברים. השמש כבר שקעה והיום החשיך ואנו עוד היינו שקועים במשחקנו. צועקים וצוהלים כדרכם של ילדים. חומה גבוהה היתה בצד השדה. באמת אין היא גבוהה כל-כך, אבל אותם ימים נראתה לנו גבוהה מאוד. כמה גרוטאות היו מתחתיה ועץ זית זקן שמעולם לא ראינו עליו זיתים. לא ידענו מה יש מאחורי החומה. היו שאמרו מנזר וגלימות שחורות, היו שאמרו בית-חולים למסוכנים או למצורעים, אחרים אמרו דברים אחרים. מעולם לא ראינו בעינינו. שום קול לא נשמע משם. שום אדם לא נכנס ושום אדם לא יצא. היו ילדים שסיפרו מעשים מוזרים על מה שהתרחש שם. פעם או פעמים דימיתי שראיתי כמין גלימה שחורה עוברת שם, אבל אינו יודע אם באמת עברה." (ע' 106)

ממעמקים – כתב עת לספרות: כעפעפי שחר

ר' חיים סבתו

מודעות פרסומת

תגים: ,

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: